עורכת דין משפחה ונדלן בעפולה

“אני אעבוד ואפרנס ואכבד”… עם כריתת ברית הנישואין מתחייב הבעל לזון את אשתו ולדאוג לכל מחסורה על פי הדין האישי. זכות זו שואבת את קיומה מרגע הנישואין ועד מות האישה.

במסגרת חובתו לשלם מזונות אישה מחויב הבעל לשאת בכל הוצאותיה של האישה לרבות מזון , כלכלה, ביגוד והנעלה, שכ”ד הוצאות שימוש בדירה , קוסמטיקה נסיעות , בילויים וכיוצא בזה.

חובת המזונות תימשך, כל עוד קשר הנישואין קיים על פי דין ועד התרתו. קיימים מקרים, בהם מתחייב בעל לשלם לגרושתו“מזונות גרושה”, גם לאחר הגט. מדובר במקרים נדירים בלבד, שכן אין חובה כזאת על פי דין.

המחוקק הביא לידי ביטוי את המונח מזונות אישה בסעיף 2 לחוק המזונות אך לא פירט ואו הגדירו כמו כל חוק אחר אולם נתן הפניה לדין העברי שם בתי הדין הרבניים ובתי המשפט לענייני משפחה יצקו לו תוכן.

יצירת החיוב במזונות נוצרת אוטומטית עם ביצוע אקט הנישואין כדת משה וישראל ואין החובה תלויה בהסכם או במסמך כלשהו.

נוסחת המסגרת לשיעור המזונות של בעל לאשתו מסתכמת בביטוי ההלכתי: “עולה עימו ואינה יורדת”.

מאחר שהאישה עולה עמו – היא זכאית תמיד לקבל את מזונותיה לפי עושרו או לפי כבודו. במידה והאישה הגיעה מבית מחוסר אמצעים והבעל אמיד אסור שידרוש ממנה להסתפק לרמת החיים לה הורגלה קודם לנישואין, כך גם בנישואין במידה והבעל התעשר היא זכאית להנות מפירות עמלו

ועושרו.

עוד אוסיף כי גם אם מצבו הכלכלי של הבעל הורע, אשתו עדיין זכאית למזונות ברמה להם הייתה רגילה במהלך נישואיהם.

כתוצאה מקשר הנישואין, רוכש הבעל זכות להכנסות האישה מעבודה (“מעשה ידיה”). בתמורה, חייב הבעל לפרנס את אשתו כל עוד הם נשואים. ניתן לקזז בין מזונות אישה, לבין זכות הבעל להכנסות האישה מעבודתה ובמידה ויחסר לה, ישלים. האישה יכולה לומר, “אינני רוצה מזונות ממך,

ואינני רוצה לתת לך את הכנסתי”. המדובר, בדרך כלל, במקרים בהם האישה משתכרת סכומים העולים על הסכומים הנחוצים לה לפרנסתה.

כמו כן, לפי הדין האישי, גבר לא יכול לחייב את אשתו לצאת לעבוד על מנת לפטור את עצמו מתשלום המזונות וסירובה לא יהווה לה אבן נגף.

*כשמדובר בבעל יהודי ובאישה נוכריה לא תהא האישה זכאית למזונות מכורח הדין העברי, שלא מזכה במזונות בנישואי תערובת.
*כשמדובר בבעל נוכרי שיש לו דין אישי ובאישה יהודיה, המזונות יפסקו על פי דינו האישי של הבעל.
*כשמדובר בבעל נוכרי שאין לו דין אישי ובאישה יהודיה, המזונות ייפסקו על פי החוק.

בית משפט העליון בפרשת “סולמון” ציין כי במקרים בהם אישה לא זכאית למזונות על פי לשונו הברורה של סעיף 2(א) לחוק ואם על פי הדין האישי לא תעמוד חובת המזונות לטובת בן הזוג הרי שתקום החובה על פי הוראות החוק בהתאם לעקרונות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

“הפקרת בן זוג למחסור ורעב הם בגדר פגיעה בכבוד האדם”…(השופט שמגר)

אולם, זכאותה של אישה למזונות תישלל במקרים מסוימים כמו למשל אישה שבגדה בבעלה או אישה שעזבה את הבית ללא סיבה מוצדקת מוכרזת בבית הדין הרבני כאישה מורדת ומאבדת את זכותה לקבלת מזונות אישה . אם האישה מציגה סיבה לעזיבת הבית, מספיק שהסיבה תהא ” קלה כנוצה

” על מנת שהאישה לא תאבד את זכותה לקבלת מזונות אישה .

סיכומם של דברים

בקביעת הזכאות וגובה המזונות נלקחים בחשבון רמת השתכרותם של בני הזוג, רמת החיים אליה הורגלה האישה בנישואין, הפירות שמניבים נכסי האישה, רמת החיים שהבעל מרשה לעצמו, קיומן של עילות שיש בהן בכדי לשלול זכאות האישה ועילות הקשורות בבעל דוגמת סירוב לתת גט.

במבחן התוצאה, טווח השיקולים רחב יותר והפסיקה משתנה מכל מקרה ומקרה לכן עו”ד המתמחה בתחום חייב להעמיק בכל הנתונים המונחים לפניו בטרם יפעל למיצוי זכויות לקוחו.

מזונות אישה
Date

ינואר 4, 2014

Client

Rapha

Category

דיני משפחה