חזקת הגיל הרך, שעוגנה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית, קובעת כי טובת ילדים עד גיל 6, הינה להיות במשמורת הבלעדית של אמם.

ביום 19.01.2012 לאחר שנים ארוכות בהן התנהלו דיוני הוועדה והתקיים שיח ציבורי סוער, הודיע שר המשפטים, יעקב נאמן, על החלטתו לאמץ את המלצות ועדת שניט, לרבות המלצתה המהפכנית של הוועדה לבטל את “חזקת הגיל הרך”.

 

ביטול חזקת גיל הרך, האם בהכרח “דרך המלך”?!

חזקת הגיל הרך, שעוגנה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית, קובעת כי טובת ילדים עד גיל 6, הינה להיות במשמורת הבלעדית של אמם.

ביום 19.01.2012 לאחר שנים ארוכות בהן התנהלו דיוני הוועדה והתקיים שיח ציבורי סוער, הודיע שר המשפטים, יעקב נאמן, על החלטתו לאמץ את המלצות ועדת שניט, לרבות המלצתה המהפכנית של הוועדה לבטל את “חזקת הגיל הרך”.

הטיעונים העיקריים בעד ביטול חזקת גיל הרך:

1. חוסר שוויון חוקי בין הורים שנתוניהם שווים.
2. מסר אידיאולוגי הנוגד את השוויון בין המינים ומדגיש סטריאוטיפים של תפקידים משפחתיים הוריים שמרניים.
3. סטיגמטיזציה שלילית כלפי אם לא משמורנית שאינה קיימת כלפי האב.
4. מכשולים אובייקטיביים בפני אבות להשגת משמורת.
5. היכולת לגרום להקצנת המאבק בין הצדדים; הגבלת שיקול דעתם של פקידי סעד ופסיכולוגים הממליצים לערכאות משפטיות והקטנת תפקיד האב בהתפתחותו וחייו של הילד בניגוד לגישות פסיכולוגיות של ימינו.

הטיעונים העיקריים נגד ביטול חזקת גיל הרך:

1. בניגוד לנוכחותם הגוברת של “האבות החדשים” בשיח הטיפולי ובתוצרי התרבות הפופולרים, מספר הגברים שמאמצים בפועל פרקטיקות התואמות דגם זה הוא קטן עד זניח. מאחורי קריאתם של ארגוני גברים לביטול חזקות המעדיפות משמורת אם בשם הזכות לשוויון, אין למעשה מוכנות אמיתית לחלוק באופן שווה את האחריות והעבודה הכרוכה בגידול הילדים.
1. ארגוני הנשים מצדיקים את השארת חזקת הגיל הרך בספר החוקים בצורך לאזן במידת מה את הפער הנובע ממעמדן הנחות של הנשים במסגרת הדין האישי בישראל. לטענתם, העדיפות לאם המשמורנית בחסות הדוקטרינה, מעניקה לה יתרון בעל משקל מאזן במסגרת המאבק הכולל שלה נגד בעלה, שבו היא נמצאת לרוב בעמדת נחיתות.
2. יש שטוענים, כי בטול חזקת הגיל הרך, עשוי להביא לניצול לרעה של העדר החזקה על-ידי אבות, עד למצב בו אמהות תאלצנה לוותר על חלקן הכספי בהסכמי גירושין, על מנת להמשיך להחזיק את ילדיהן .
3. מצדיק את השארת חזקת הגיל הרך ב”צינון” יצר ההתדיינות בין הורים במחלוקות הנוגעות בזכות להחזיק בילדים והורדת הסיכוי שגברים יתבעו משמורת מסיבות קנטרניות ולא ענייניות

פסיקת בית-המשפט העליון בענייני משמורת ו”חזקת הגיל הרך”:

טובת הילד היא שאלה סובייקטיבית ואין לדעת את התשובה עליה מראש. זהו מושג רגשי המשתנה בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו, אולם ברור לכל שמדובר בשיקול חשוב שיש לתת לו ביטוי נרחב כאשר דנים בעניינו של ילד, ולדברי השופט חשין:

“השיקול של טובת הילד, בהיותו רלוונטי, הופך שיקול יחיד שמסלק מפניו כל שיקול אחר, בבחינת עמוד האש ועמוד הענן שמובילינו בשבילי ההכרעה”.

טובת הילד לא מתייחסת לטובתם של ילדים ככלל אלא לטובתו של הילד במקרה הספציפי הנדון.

אין ספק כי השינוי הצפוי להתרחש הינו עמוק, ודורש מהציבור לשנות את התפיסה ביחס לנורמות המקובלות בחברה הישראלית במשך שנים, בעיקר דרושה ההכרה בתפיסה החדשה, לפיה מרכז ההכרה עובר לילד, כבעל זכויות ייחודיות, והשינוי בהגדרת היחסים בין ההורים לילדיהם,

מאפוטרופוסים על ילדיהם, הופכים ההורים לבעלי אחריות הורית על ילדיהם, לפיכך נדרשת ההתאמה בחקיקה. על כן המליצה וועדת שניט, בין היתר, על ביטול חזקת הגיל הרך. השינוי המחויב הינו רב היקפי, ועל אף המלצות הוועדה ואישורן ע”י השר, נראה כי הדרך לעיגון העקרונות באופן

היקפי וממצה עוד רחוקה. כאמור, המלצות הוועדה אינן עומדות לבדן ולצורך יישומן נדרשים שינויים מערכתיים בנושאים הקשורים, גם אם לא באופן ישיר, לביטול החזקה.

לטעמי, נראה כי מטרת הוועדה והמלצותיה הינן לעורר שינוי תפיסתי של חלוקת התפקידים בין ההורים לאחר הגירושין, אולם המלצותיה אינן דווקא ברמה היישומית, מאחר ובחוק הישראלי ישנה ממילא הפרדה מוחלטת בין משמורת לאפוטרופסות, דהיינו על אף העובדה שההורה המשמורן הוא

ההורה “המגדל” את הילד, קבלת ההחלטות בנוגע לילד מחייבת את הסכמת שני ההורים, זאת מאז שחוק הכשרות המשפטית עיגן בתוכו את האחריות המשותפת של שני ההורים וקבע כי שני ההורים הם האפוטרופוסים על ילדיהם אלה אם נקבע אחרת.

יתרה מכך, ההורה שאינו משמורן, ממילא לוקח חלק שווה בהחלטות הקשורות בחייהם של ילדיו בנושאי חינוך (איזה בי”ס/גן יתחנך הילד), בריאות (אם לעבור טיפול כזה או אחר) וכד’, כך לדוגמא, קטין אינו יכול להוציא דרכון ללא הסכמת שני הוריו.

לפיכך, במצב הדברים כיום (עוד לפני המלצות הוועדה) גם כך נדרשת הסכמה ומעורבות של שני ההורים בהחלטות החשובות בחייו של הילד, על כן לא ברור מה הוועדה מעוניינת לשנות בפועל, כשהיא מבקשת להחיל “הורות שווה” או “אחריות הורית”.

כמו כן, כיום, ביהמ”ש אינו מונע, ואף מעודד זוגות מתגרשים להחזיק במשמורת משותפת על ילדיהם ובמקרים מוצדקים אף מעביר את המשמורת לאב, ואין חוק המונע מאבות המעוניינים בקשר הדוק עם ילדיהם לקיים אותו, כך שלא מצאתי, מדוע דווקא ביטול חזקת הגיל הרך היא שתוביל

להגשמת זכויותיו של הילד בתוך המשפחה, וכיצד.

ביטול חזקת הגיל הרך איננה בבחינת “ניצחון” האבות או “כישלון” האמהות, שכן שבמלחמה כמו במלחמה, אין מנצחים. את תוצאות מהלך מעין זה, רק ימים יגידו.

 

ביטול חזקת גיל הרך
Date

יולי 29, 2013

Client

by Wienot Films

Category

דיני משפחה

Write a comment:

*

Your email address will not be published.